“Fruits for Peace Association in Israel”

באטריז רחל מוסצ'ס            

התחלתי  את ציוריי בנעורי, את הצורך ליצור ולצייר מה שעיני רואות וגרם לי להתפעמות נמשכת

 תקופה ארוכה לאורך חיי.

בכל משיחת מכחול הרגשתי איך רגשות פנימיים נשפכים  על  הבד….

אני מציירת בדמיוני את התמונה, מתמלאת רגשות ומתחילה לצייר.

ציור דיוקן עצמי הינו כלי שיכול לשמש למטרות שונות, התבוננות, שיקוף וקבלת העצמי.

פנים שנשקפות אלי מן המראה הם המודל שבו אני מתבוננת במטרה לציירם.

 הפנים משמשות כמעין 'מפת דרכים' וכאבני דרך במסע שייעודו להגיע אל הפְּנים העמוק שלי.

אבל הפנים הם לא מה שאני, מאחורי הפנים נמצאת הנפש שאותה אינך רואה.

מפגש עם המראה הוא השלב שהמאפשר לי לפגוש את עצמי כאובייקט וכמודל לציור.

הסיבה האמיתית לציור הייתה רצון לשחרר החוצה מועקה פנימית. התחלתי לצייר ציור אחד

כשהמטרה הייתה להבין מה קורה אצלי בתוך הבטן. הרגשתי שכל הרגשות מודחקים והמתחים

חבויים להם שם בפנים ומצאתי צורת הביטוי החיצוני.